החלטה בתיק מ"י 32471-10-11

בפני בקשה להאריך מעצרם של 14 המשיבים (להלן: החשודים).

החשודים נעצרו לראשונה ביום 20.10.11 בשעה 17:00 לערך.

בהתאם להחלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 21.10.11 הוארך מעצרם של החשודים עד ליום 24.10.11 שעה 12:00 בבקשה שהוגשה לבית המשפט יוחסו לחשודים כל העבירות שיוחסו להן בבקשה שבפני, למעט עבירת הסתה לאלימות או לטרור. 

עוד יצויין, כי ערר שהוגש על ידי החשודים לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 23.10.11 (עמ"י   27156-10-11).

בדיון שהתקיים היום בפני במעמד נציגי המבקשת (להלן ביחד ולחוד: "השוטר"), החשודים ובאי כוחם, חזר השוטר על האמור בבקשתו וביקש הארכת מעצרם של החשודים למשך 4 ימים.

על פי הנטען בבקשה מיוחס לחשודים חשד בדבר ביצוע עבירות של השתתפות בהתקהלות אסורה, התנהגות העלולה להפר שלום הציבור, הפרעת שוטר במילוי תפקידו והסתה לאלימות או לטרור.

כמו כן נטען בבקשה, כי שחרור החשודים יביא לשיבוש הליכי חקירה - ויסכן בטחונו של אדם, או את בטחון הציבור. במהלך הדיון הוצג לעיוני חומר חקירה עליו מתבססת הבקשה, ובכלל זה מידע חסוי שסומן בפרוטוקול מב/1 ומב/2 כמפורט שם ולפיו פורטו פעולות החקירה הנדרשות והמחייבות לכאורה מעצר החשודים עד לסיומן.

כמו כן, במהלך הדיון הגיש השוטר אף תשובה בכתב אשר סומנה מב/3.

השוטר נחקר על ידי ב"כ הצדדים והשיב לשאלותיהם כמפורט בעמודים 4-23.

עם תום חקירתו סיכמו ב"כ הצדדים טיעוניהם כמפורט בעמ' 24-31. מפאת קוצר הזמן (השעה כעת 16:04) לא אחזור על טיעוני ב"כ הצדדים והחלטה ניתנת לאחר עיון בהם, בתיק החקירה ובדוחות החסויים.

בתמצית יאמר, כי ב"כ החשודים בדעה כי לא הוכח החשד הסביר לקיומן של העבירות נשוא הבקשה ובמיוחד עבירת ההסתה. לשיטתם, מן הראוי לשחרר את החשודים בתנאים (ר' בהרחבה טיעוניהם כאמור לעיל).

לאחר שבחנתי את הבקשה ובכלל זה את חומר החקירה והמידע החסוי שהובא לעיוני, שוכנעתי כי קיים חשד סביר שהחשודים עברו את העבירות המיוחסות להם בבקשה וכי מתקיימת עילת מעצר כנגדם בשל העובדה כי:

קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשודים או אי הארכת מעצרם יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט.

קיים יסוד סביר לחשש שהחשודים יסכנו את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור והכל כקבוע בסעיף 13 (א) לחוק.

סבורני כי בקריאות המיוחסות לחשודים כפי שקיבלו ביטוי בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, תוך כדי נפנוף בדגלי פלסטין, קיימת משום מסוכנות לשלום הציבור, וזאת בין היתר ובמודגש על רקע עסקת שחרורו של גלעד שליט ובמקביל שחרור האסירים (שבוצע) ושעתיד להתבצע, וזאת על רקע עבירת ההסתה המיוחסת לחשודים כאשר מתקיים בעניינה חשד סביר ובעת הזו אין מקום לבחון את התקיימות כל רכיביה בהתאם להוראת סע' 144 לחוק העונשין, כאשר מצויים אנו בעיצומה של החקירה ואיסוף כל החומר הרלבנטי.

יאמר מיד כי לעניין החשד הסביר שהחשודים עברו את העבירות המיוחסות להם אכן מדובר בחשד, שיש לו אחיזה בחומר החקירה ואין המדובר בהשערה בעלמא.

בבש"פ 11109/03 שקארנה נ' מדינת ישראל פ"ד נח (2) 350, נפסק, בין היתר, כי חשד סביר "יכול שיתבסס על ראיות שיש בהן להצדיק מעצר לצורך השלמת החקירה המשטרתית אך לא בהכרח יהיה בהן כדי לבסס ראיות לכאורה להמשך מעצר עד תום ההליכים.... הדגש במעצר חשוד מושם על הצורך בביצוע חקירה משטרתית בעוד החשוד עצור. חקירה זו, היא העומדת במרכזה של העילה, מידת הפגיעה בחקירה היא שתבחן אל מול זכותו של העצור לחירות. ".

על מידת הפגיעה בחקירה אשר יש בה כדי להקים עילת מעצר נאמר בבש"פ 5492/98 ברונסנון נ' מ"י פ"ד נב (4) 116, 121 , כי : "ההכבדה על חקירת המשטרה , כשהיא לעצמה, בוודאי לא תחסה תחת כנפיה של הוראת סעיף 13 (א)(3); ואולם , פגיעה חמורה וקשה ביכולת ניהולה הסביר של החקירה תבוא גם תבוא בגדריה של העילה הקבועהבסעיף 13 (א) (3) לחוק. "

באשר לקיומו של חשד סביר לביצוע העבירות נקבע בבש"פ 6350/97 רוזנשטיין נ' מ"י פדאור 97 (2) 197 כי :